פסק-דין בתיק ת"ק 000746/04

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, רשות מקומית, ומבטחתה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 9.4.2002.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת.

לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועיינתי במסמכים ובטיעונים בכתב שהוגשו על ידי שני הצדדים, הגעתי לעובדות ולמסקנות המפורטות להלן. אין בכוונתי לפרט בפסק הדין את כל טענות וראיות הצדדים, אולם פסק הדין ניתן לאחר שהבאתי בחשבון את כולן.

במועד הנ"ל בשעות הצהרים, החנתה התובעת את רכבה בחניה שבסמוך לבית יד לבנים ברמת השרון. לאחר שהתובעת התרחקה מהרכב והחלה ללכת על המדרכה, היא נתקלה באחת מאבני הכיפוד  המוצבות במקום, נפלה ונחבלה בפניה.

הגעתי למסקנה כי אין המדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 שכן התובעת השלימה את הירידה מרכבה והחלה לצעוד על המדרכה .

אין מחלוקת בין הצדדים כי הקיפוד, ביחד עם קיפודים נוספים, הוצבו במקום על-ידי הנתבעת על-מנת למנוע חניית כלי רכב על המדרכה. כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת נהגה כך במקומות רבים ברחבי העיר.

שוכנעתי כי הנתבעת, כרשות מקומית, פעלה ברשלנות, שכן היה עליה לנקוט באמצעים אחרים על-מנת למנוע חניית כלי רכב על גבי המדרכה. הגעתי למסקנה זו הן לאור צורתם וגובהם של הקיפודים, ובעיקר נוכח העובדה כי הנתבעת,מיוזמתה, דאגה להחליף, במרבית רחובות העיר, את הקיפודים בעמודי ברזל או גרנוליט גבוהים, הבולטים לעיני כל והמונעים היתקלות בהם מבלי משים . גם באם הנתבעת, כטענתה, החליפה את הקיפודים המוצבים ברחבי העיר (למעט הקיפודים נשוא דין זה) בעמודי ברזל או גרנוליט גבוהים, בשל העובדה שהקיפודים לא היו מעוגנים בצורה מספקת לרצפה, הרי שמעיון בתמונות מעלה כי העמודים גלויים לעין בעוד שהקיפודים אינם בגובה שדה הראיה של ההולכים במדרכה, דבר שיש בו כדי ליצור סיכון להולכי הרגל, סיכון הקיים באופן מופחת בעת שהמדובר בעמודים.

יחד עם זאת, התאונה ארעה בשעות היום ועל-כן היה על התובעת להבחין בקיפוד, ומשלא הבחינה בו - יש מקום להטיל עליה רשלנות תורמת בשיעור של 25% .

הגעתי למסקנה כי לעניין הרשלנות התורמת יש מקום לאבחן את המקרה שבפנינו מהמקרה שנדון בת.א 32719/93 מיכל לרון נ' עיריית רחובות , שכן במקרה שבפנינו, בניגוד למקרה שבנדון, הונחו הקיפודים בקו ישר.

באשר לנזקים שנגרמו לתובעת, שוכנעתי כי התובעת נחבלה בפניה, באפה ובפיה, וכי אחת משניה אף נשברה. בנוסף, נחבלה התובעת בשפתה העליונה, חבלה שחייבה תפירתה.

בגין הטיפול בשיניה, שילמה התובעת סך של 550 ש"ח.

כן נטען, כי משקפיה האופטיים של התובעת נשברו ובגין כך רכשה משקפיים חדשות בעלות של 2,650 ש"ח. המשקפיים שנשברו לא הוצגו בפניי ולא הוגשה כל הצעת מחיר באשר לאותן משקפיים ועל כן לא שוכנעתי כי המשקפיים אותן רכשה התובעת זהות למשקפיים שנשברו. יחד עם זאת, מאחר ושוכנעתי כי משקפיה של התובעת נשברו - אני מעריך , על דרך של אומדנה, את עלותן של אותן משקפיים בסך של 1,000 ש"ח.

לא הוכח בפניי הפסד שכר ותביעת התובעת  בפריט זה נדחית.

שוכנעתי כי לצורך הטיפול בתביעה, לרבות הגשת טיעונים בכתב, נאלצה התובעת לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך של 1,180 ש"ח. התובעת נדרשה להוצאה זו, נוכח העובדה כי דחיית התביעה וטיעוני הנתבעות נסמכו על טיעונים משפטיים, לרבות פסיקה, דבר שחייב את התובעת לפנות לקבלת ייעוץ משפטי.

כן שוכנעתי כי התובעת נשאה בעלות של 46 ש"ח בגין הצורך בניכוי יבש של בגדיה, וכן נשאה בסך של 17 ש"ח בגין תשלום לקופת חולים "מכבי".

סה"כ הוצאותיה המיוחדות של התובעת מסתכמות בסך של 2,793 ש"ח.

הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין הכאב והסבל שנגרמו לה בעקבות החבלה.

סה"כ הפיצוי המגיע לתובעת מסתכם ב - 7,793 ש"ח ולאחר ניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 25%, מועמד הפיצוי על סך של 5,845 ש"ח.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,845 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום  9/4/02 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט לרבות אגרה בסך  כולל של 800 ש"ח כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.